חוצבי הנגב והדרום בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

החלטה

1.המבקשת פנתה לבית משפט השלום בבאר שבע בבקשה לצו מניעה כנגד הבנק המשיב "שלא יטיל הגבלה על חשבון המבקשת". הסעד האמור התבקש בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981.

ביהמ"ש קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) דחה הבקשה על הסף שכן לבקשה לא צורפו פניית המבקשת לבנק ותגובת הבנק – קודם לבקשת צו המניעה – וזאת כנדרש בתקנה 4 (3) לתקנות החוק הנ"ל.

בבקשה זו שבפני עותרת המבקשת לרשות ערעור על ההחלטה.

לטענתה, היא אכן לא פנתה בבקשה לבנק וממילא לא צירפה את תגובתו לבקשת צו המניעה.

אולם, היא מוסיפה, בקשתה היתה לסעד זמני דחוף כמובנו בסעיף 8 לתקנות הנ"ל ובו לא מופיעה דרישה לצירוף פניית המבקש לבנק תגובת הבנק.

2.לאחר עיון בבקשה החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיב.

תקנה 8 לתקנות מסמיכה את ביהמ"ש ליתן סעד זמני דחוף במעמד צד אחד – אולם סעד זה במהותו הינו סעד ביניים בגדרו של ההליך העיקרי הלא הוא ה"ערעור" על פעולות הבנק כאמור בסעיף 10 לחוק.

סעד הביניים יכול מטבע הדברים ומכוח תקנה 8 להינתן במקרים הראויים גם במעמד צד אחד.

ברם, תנאי ההכשרה לדיון בבקשה לסעד ביניים שכזה אמור להיות, דרך כלל, בהתמלאות דרישות המסגרת וההכשרה להגשת ההליך העיקרי הלא הוא הערעור.

אחד מתנאי הכשרה אלה הינו פניית הלקוח לבנק, קבלת תגובת הבנק לפנייתו וצירופם של אלה לערעור (ההליך העיקרי) וכפועל יוצא מכך גם לבקשת הסעד הזמני.

מדובר במתווה שהינו פרוצדוראלי ומהותי כאחד.

זאת הואיל וההתערבות השיפוטית במעשי והחלטות הבנק, בענינים בהם עוסק החוק, לא תהיה ממין הענין בטרם פניית הלקוח לבנק וקבלת תגובתו.

אינני שולל אפשרות של מצב קיצוני בו דחיפות הענין ועוצמת הפגיעה הנטענת יהיו כאלה בהם תיתכן אולי אפשרות למתן צו שיפוטי זמני אף בטרם פניית הלקוח לבנק. ברם, המדובר יהיה במקרים חריגים וקיצוניים ביותר שבהם יהיה על הלקוח לפרט בפני בית המשפט את הנסיבות החריגות והנדירות המאלצות אותו לפנות לביהמ"ש בבקשת הסעד הזמני בדרך זו.

3.לא זהו המקרה דנן.

בקשת הסעד הזמני הוגשה במקביל ובבד בבד עם הגשת ההליך העיקרי – הלוא הוא ה"ערעור" לפי סעיף 10 לחוק.

אולם, גם ל"ערעור" זה לא צירף המבקש דנן העתק פנייתו לבנק ותגובת הבנק ואף לא טען כלל כי היתה פנייה שכזו בכתב לבנק – טרם הגשת הערעור.

יתרה מזו, הערעור מפרט רשימת שיקים ארוכה שסורבו – הראשון שבהם ביום 31.12.10 – עשרה ימים בטרם הוגשו "הערעור" ובקשת צו הביניים לביהמ"ש.

גם לבקשת צו הביניים לא צורפו כאמור הפנייה לבנק או תגובת הבנק – ומתברר כי אלה לא נעשו כלל על ידי המבקש בטרם פנה לביהמ"ש.

בהינתן כל אלה – לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה נשוא בקשה זו ואיני מוצא מקום ליתן רשות ערעור על אותה ההחלטה.